חלום אשת הדייג

הוקוסאי היה בן 55 כשיצר את הדימוי הזה. הוא לא ידע שבזה הוא חותם את שמו בהיסטוריה של האמנות האירוטית היפנית. הוא צייר גלים ופגודות והרים לפני — השונגה הייתה רק אחד מז׳אנרים רבים שעסק בהם. אבל הציור הזה הפך למה שהמערב מזהה מיד כ״שונגה״.

הציור מגיע מאלבום שלם שיצא ב-1814, בתוך תקופת אדו של יפן. השונגה — פשוטו כמשמעו ״תמונות של אביב״ — היתה ז׳אנר עממי שכלל זיווגים של בני אדם, אלים ויצורים מיתולוגיים. הטקסט שחרוט על הציור, בצד ימין למעלה — מה שנראה למערב כדוגמה גרפית — הוא למעשה דיאלוג. שלושה קולות מדברים: האישה, התמנון הגדול, והתמנון הקטן.

במבט מערבי, הציור הוא אקזוטי, מוזר, כמעט מפחיד. אבל בתוך המסורת היפנית של 250 השנים שקדמו — זה חלום ערב-ערב. התמנון ביפנית Tako, הוא יצור פואטי של הטבע הים; חברה סקרנית, לא מפלצת. המגבלות באו רק במאה ה-19, כשממשלת מייג׳י סגרה בפומבי את השונגה על מנת להתיישב בעיני המערב. הציור הזה עבר כמעט 100 שנה בצללים. היום הוא חוזר להיות מה שהיה אמור להיות: שיר פואטי מגונן על חלום.