אירוטיקה

1. הגדרה — מהי אירוטיקה

אירוטיקה (מיוונית ἔρως — eros, אהבת תשוקה) היא יצירה אמנותית — ספרותית, חזותית או קולנועית — שעוסקת בתשוקה ובמיניות אנושית בכלים אסתטיים. המושג נטבע במאה ה-19 כדי להבחין בין יצירות שעוסקות במיניות מתוך כוונה אמנותית לבין כאלה שמטרתן גירוי מיני בלבד (פורנוגרפיה).

ההגדרה איננה דיכוטומית. רוב היצירות נעות על רצף בין השניים. שיר השירים הוא ארוטי. סיפור אושל פאולין רייאז' הוא ארוטי על גבול הפורנוגרפיה. הסרטים של לארס פון טריר ארוטיים-פילוסופיים. הקריטריון אינו רק מה מתואר אלא איך ולמה.

2. אירוטיקה לעומת פורנוגרפיה

ההבחנה הקלאסית: אירוטיקה משתמשת בהשהיה, פורנוגרפיה בישירות. אירוטיקה מצריכה שותפות אקטיבית של הקורא או הצופה — מילוי החללים, בנייה דמיונית. פורנוגרפיה ממלאת את החללים מראש.

הסופרת אנאיס נין כתבה ב-1940, כשמיליונר אלמוני שילם לה דולר לעמוד עבור סיפורים ארוטיים: "פחות סקסואל. יותר סקס." היא הבינה שהמיניות נמצאת יותר בכוונה מאשר בתיאור.

ז'ורז' בטאיי, בהארוטיציזם (1957), הציע הבחנה רדיקלית יותר: ארוטיקה היא חציית גבולות. היא מקושרת למוות, למיסטיקה, להוצאה. פורנוגרפיה היא רק חזרה תפעולית.

3. היסטוריה קצרה

הספרות הארוטית עתיקה כמו הכתב. בשומר העתיקה נמצאו לוחות חרס עם פיוטי חשק (אינאנה ודומוזי). במצרים — שירי אהבה מהממלכה החדשה. בתנ"ך — שיר השירים. ביוון — סאפפו, אנקריאון, סצנות במיתולוגיה. ברומא — אובידיוס (אמנות האהבה), קאטולוס (carmina 16, 32), פטרוניוס (סטיריקון), אפוליאוס (חמור הזהב).

בימי הביניים, בעולם המוסלמי, נכתב הגן המבושם של נפזאווי וגלגוליו של קמא סוטרא ההודי. בספרות העברית — שירת חשק ספרדית: יהודה הלוי, שמואל הנגיד, אבן גבירול, טדרוס אבולעפיה. במאה ה-14: מחברות עמנואל הרומי, שאסר עליהן ר' יוסף קארו לקרוא בשבת.

ברנסנס: הדקאמרון של בוקאצ'יו. במאה ה-18: פאני היל של ג'ון קלילנד, גלגולי דה-סאד, יומני קזנובה. במאה ה-19:פלר דו מאל של בודלר, רומנים מחתרתיים. במאה ה-20: ד.ה. לורנס, אנאיס נין, הנרי מילר, ולדימיר נבוקוב, פאולין רייאז', אריקה ג'ונג, אנג'לה קרטר, מרגריט דיראס.

4. הז'אנרים המרכזיים

• שירה ארוטית — מסאפפו ועד יונה וולך. ראו שורות קצוצות.
• סיפור פיתוי — מאובידיוס ועד נבוקוב. ראו סיפורי פיתוי.
• מסה ארוטית — מאמנות האהבה לתולדות המיניות. ראו ספרות אירוטית.
• זיכרונות ויומנים — קזנובה, אנאיס נין, קיין.
• פילוסופיה של התשוקה — בטאיי, פוקו, בארת, לאקאן.
• אמנות חזותית ארוטית — קלימט, שילה, הוקוסאי (שונגה), קורבה.
• קולנוע ארוטי-אמנותי — ברטולוצ'י, פון טריר, אושימה, שירודה.

5. היוצרים — קנון בסיסי

מי שמתחיל קריאה בז'אנר — אלה הספרים שלא לפסוח עליהם:

• אובידיוס — אמנות האהבה (לפנה"ס 1). מדריך פיתוי רומאי שניתן לקרוא היום באותה הנאה.
• אנונימוס — שיר השירים. הטקסט הארוטי המקודש ביותר בעולם המערבי.
• נפזאווי — הגן המבושם (מאה 15). מדריך אהבה ערבי-קלאסי.
• ואטסיאיאנה — קמא סוטרא (מאה 3 לספירה). פילוסופיה של תשוקה הינדית.
• ז'ון קלילנד — פאני היל (1748). הרומן הארוטי הראשון באנגלית.
• מארקיז דה סאד — חליל לוין באל המורבי. שורש כל הקיצוניות שאחריו.
• ד.ה. לורנס — המאהב של ליידי צ'טרלי (1928). אסור עד 1960. רומן מודרניסטי קאנוני.
• אנאיס נין — דלתא של ונוס, סיפורים קטנים של ארוס. הקול הנשי.
• הנרי מילר — חוג הסרטן. הקול הגברי האנרכיסטי.
• ולדימיר נבוקוב — לוליטה. סוגיית הגבולות.
• פאולין רייאז' — סיפור או. ה-S/M הקלאסי.
• אריקה ג'ונג — פחד גבהים. פמיניזם ארוטי שנות ה-70.
• אנג'לה קרטר — החדר העקוב מדם. אגדות עם מחדש פמיניסטית.
• מרגריט דיראס — המאהב. מינימליזם פיוטי.
• ז'ורז' בטאיי — סיפור העין, הארוטיציזם. הפילוסופיה.
• רולאן בארת — שיח של אוהב. פנומנולוגיה של התשוקה.

6. אירוטיקה בעברית

העברית היא שפה ארוטית עתיקה. שיר השירים הוא הטקסט המכונן. בגניזה הקאהירית — שירי אהבה יהודיים-ערביים. בשירת ספרד (מאות 10-13) — שירי חשק של יהודה הלוי, שמואל הנגיד, אבן גבירול, טדרוס אבולעפיה.

באיטליה של המאה ה-14 כתב עמנואל הרומיאת המחברות, ובהן פיוטים ארוטיים שאסרם ר' יוסף קארו לקריאה בשבת. במאה ה-20 בעברית מודרנית: יונה וולך (תפילין, שני גנים), דליה רביקוביץ', חוה פנחס-כהן, דורית ויסמן, נורית זרחי, אגי משעול. בפרוזה: עמליה כהנא-כרמון, יהודית קציר, צרויה שלו, אורלי קסטל-בלום.

7. אירוטיקה באמנות החזותית

מאמנות יוון העתיקה (אגרטלי red-figure עם סצנות מיניות) ועד היום: פרסקאות פומפיי, פסלי מקדשי הינדו, ההדפסים הארוטיים של רנסנס איטלקי, רישומי שונגה היפנים (הוקוסאי — חלום אשת הדייג),מקור העולם של גוסטב קורבה (1866), הציורים שלגוסטב קלימט (הנשיקה) ושל אגון שילה, הפוטוגרפיה של הלמוט ניוטון ורוברט מייפלת'ורפ. אמנות ארוטית קיימת בכל תרבות, בכל תקופה, בכל מדיום.

8. אירוטיקה בקולנוע

הקולנוע האמנותי הארוטי — בנפרד מהפורנוגרפיה — כולל:אמפיר אוף דה סנסס של נגיסה אושימה (1976), החולמיםשל ברנרדו ברטולוצ'י (2003), נימפומניאקית של לארס פון טריר (2013),כחול הוא הצבע החם של עבד-אללטיף קשיש (2013), תשע שבועות וחצי של אדריאן ליין (1986), המאהבשל ז'אן-ז'אק אנו (1992),האם והזונהשל ז'אן יוסטאש (1973). הקולנוע האירופי-אמנותי הוא הזירה העיקרית של האסתטיקה הארוטית הקולנועית.

9. פילוסופיה של התשוקה

ההגות הקלאסית: אפלטון (המשתה), אריסטו, אוגוסטינוס. ההגות המודרנית: שופנהאואר, ניטשה (הולדת הטרגדיה— ארוס דיוניסי), פרויד, ז'אק לאקאן, ז'ורז' בטאיי, מישל פוקו (תולדות המיניות), רולאן בארת, ז'וליה קריסטבה, הרברט מרקוזה, אווה אילוז (למה אהבה כואבת).

10. איפה אירוטיקה היום

הז'אנר חי. בריטניה: The Erotic Review, Aurelia Magazine.ארה"ב: Lit Hub, The Paris Review (כחלק), Substack erotica writers. בעברית: כתב עת הו! של דורי מנור (תרגומי קלאסיקה), הוצאת רסלינג (סדרת ליבידו), וסנשואל— כתב העת שאתם קוראים. אנחנו ממפים את הקנון, מתרגמים מקורות, ומפרסמים סיפורים ומסות חדשים.