דקאמרון — אליבק ורוסטיקו

בעיר קאפסה שבצפון אפריקה חי איש עשיר עם בת יפה ותמימה בשם אליבק. שמעה היא יום אחד נוצרים מספרים על דרכם, וגמרה אומר שתלך גם היא לחפש איך משרתים את אלוהים. יצאה למדבר, מצאה אחרי כמה ימים נזיר זקן בקתה ומבודדת. שאלה אותו איך לשרת את אלוהים. הוא, פוחד מתמימותה ומיופייה, שלח אותה לנזיר אחר. וגם השני שלח אותה הלאה. עד שהגיעה לקתתו של נזיר צעיר אחד, רוסטיקו שמו, שלא ידע על עצמו עד אותו רגע אם הוא חזק מספיק או לא.

אליבק ביקשה ממנו ללמדה. רוסטיקו, שגאוותו אמרה לו שהוא יוכל לעמוד בפיתוי, הסכים. הוא נתן לה גלימה דקה, אמר לה לישון על הרצפה לידו, וניסה להתפלל. כעבור מספר שעות הוא הבין שהוא לא יוכל. אבל בורא אהבה, אמר לעצמו, הוא בורא חכם. ויש לבטח דרך.

״אליבק,״ אמר רוסטיקו בבוקר, ״השירות הגדול ביותר שאדם יכול לעשות לאלוהים הוא להחזיר את השטן לגיהינום. אלוהים שם אותו שם, ואדם שמחזיר אותו — נחשב גדול בעיני שמיים.״

״איך עושים את זה?״ שאלה אליבק.

״תראי,״ אמר רוסטיקו, ופשט את גלימתו, וכרע על ברכיו. אליבק, שלא ראתה גוף של גבר מימיה, התבוננה בעצם המופלא שעלה לרוסטיקו מן המותניים, ושאלה: ״מה זה?״

״זה השטן שלי,״ אמר רוסטיקו. ״וכמו שאת רואה, הוא מציק לי. הוא מבקש לצאת. עליי להחזירו לגיהינום.״

״איפה הגיהינום?״ שאלה אליבק.

״בך,״ אמר רוסטיקו. ״אלוהים נתן לך מקום ייחודי בו השטן יכול להיכנס. ולך אין שטן משלך — אז את לבדך לא יכולה לעשות זאת. צריך אותי. וצריך אותך.״

״אז מהר,״ אמרה אליבק. ״אני מאוד רוצה לשרת את אלוהים. אם בכלל יש דרך — שיהיה.״

הם הניחו אותה על המיטה, רוסטיקו לימד אותה את התנוחה שיש לקיים, והחזיר את השטן לגיהינום. אחרי כמה רגעים יצא השטן, רוסטיקו נשם בעמקות, ופנה לתפילה.

״רוסטיקו,״ אמרה אליבק, ״השטן הזה שלך באמת מציק. כי עכשיו אני מרגישה איך הגיהינום שלי גם הוא לוחץ. בוא נחזיר אותו עוד.״

רוסטיקו, שכל-עצמותיו עוד לא חזרו אליו, אמר: ״אליבק, צריך לתת לאלוהים קצת מנוחה. הוא לא רוצה שננצל אותו.״

אבל היא לא הסכימה. היא רצתה לשרת. היא חזרה ושאלה. ושוב. ושוב. עד שרוסטיקו, שגוסס מתשישות, נשבר. הסביר לה — אנחנו לא צריכים לעשות זאת בכל פעם שהשטן רוצה. רק כשגם השטן וגם הגיהינום רוצים יחד.

״אבל,״ ענתה אליבק, ״כמעט כל הזמן הגיהינום שלי רוצה. השטן שלך — הוא חלש?״

רוסטיקו לא ענה.

בסופו של דבר, הביאו אותה משפחתה חזרה לקאפסה — אביה מת, היא הייתה היורשת. כשבישרו לה שהיא הולכת להינשא לאיש עשיר, אמרה: ״אבל אני רוצה לשוב אל רוסטיקו ולהחזיר את השטן לגיהינום.״ חברותיה צחקו, וענו: ״תהיי רגועה. בעלך החדש יודע גם הוא איך לעשות את זה. לא צריך נזיר.״

אליבק, מסופקת מתשובתן, נישאה. ובחתונה כל הקרואים שמעו את סיפור הוראתה במדבר, ועד היום בקאפסה כשעוסקים בעבודת אלוהים אומרים — ״מחזירים את השטן לגיהינום״. וכל מי ששומע, מחייך, ויודע.