.jpg?width=1400)
אנונימי, בבל·ca. 1800–1750 לפנה״ס
מלכת הלילה(The Burney Relief / Queen of the Night)
אינאנה ודומוזי — שירת הכלולות הקדושה
לפני ארבעת אלפים שנה, בעיר אוּר שבדרום עיראק של היום, חרתו על לוח חרס את שיר האהבה הוותיק ביותר שנמצא אי-פעם. בקולה של אינאנה — אלת האהבה, המלחמה והפוריות — אל דומוזי, הרועה שנבחר להיות בן-זוגה בטקס הנישואין הקדושים.
שירי כלולות שומריים
בעיר אוּר, בשנת אלפיים לפני הספירה, נחקקה על לוח חרס שירת הכלולות בין אינאנה — אלת האהבה — לבין דומוזי, רועה שהוכתר למלך כדי לשכב איתה בלילה הקדוש. זה לא היה משל. זה היה טקס. אם אינאנה לא הייתה מתעוררת בלילה הזה, האדמה לא הייתה נותנת פרי בעונה הבאה.
זה שיר על רעב. ועל ריבונות. אינאנה לא מבקשת — היא מודיעה. דומוזי לא מסכים — הוא נבחר. ובאמצע, כשהאחד נכנס לשנייה, האדמה נפתחת.
חתן — נישא ביחד אל חדר השינה
אריה — נישא ביחד אל חדר השינה
תן לי ללטף אותך
הליטוף שלי מתוק מדבש
בחדר השינה מלא הדבש
בוא נֵיהָנֶה מיופייך
אריה — נישא ביחד אל חדר השינה
שימו לב לפעולה: היא לא מבקשת. היא מודיעה. ״תן לי ללטף אותך״ — זו לא בקשה, זו הוראה שמתחפשת לחסד. היא אלה. הליטוף שלה הוא ברכה. ודומוזי, הרועה, יודע שלסרב לברכה של אלה — זה למות.
בעלי, הזיכרון של גופך מתוק לי
אהובי, אנחה ארוכה אומרת אותך
בעלי, אני מתעוררת ממך — את היד שלך אני זוכרת על הירך
פתח! פתח!
אני, אינאנה — אפתח!
״פתח!״ — קריאה שהיא גם בקשה לפתוח דלת, וגם ציווי ארוטי ישיר, וגם הכרזה של ריבונות: אני זו שפותחת. לא מבקשת כניסה — פורצת. ארבעת אלפים שנה לפני שנשים ״הורשו״ לבטא תשוקה, אינאנה עשתה את זה בלי לבקש רשות מאף אחד.
הקו הישיר בין הטקסט הזה לשיר השירים ברור: ״פִּתְחִי לִי, אֲחֹתִי, רַעְיָתִי, יוֹנָתִי תַמָּתִי״ — אותה דפיקה, אותה דלת, אותו רעב שחוצה ארבעת אלפים שנה וטיפה של מים בין שני נהרות.
שורת המחץ
בקריאה ראשונה הטקסט נשמע כמו שיר אהבה. בקריאה שנייה — תיעוד של טקס. בקריאה שלישית — חוקה. בעת העתיקה לא הפרידו בין האקט המיני לבין הסדר הקוסמי. כשאינאנה ודומוזי שכבו, האדמה הייתה אמורה להניב. הסקס היה תפילה שעובדת. ייתכן שזה גם מה ששיר השירים שלנו זוכר ברובד שלו — שהמיניות, לפני שהפרידו אותה מן ה״רוחני״, הייתה צורה של שיחה עם הכוח שמפעיל את הצמיחה.
הערת המתרגם
עיבוד-תרגום חופשי לעברית של פרגמנטים נבחרים מן הקורפוס השומרי של שירת הכלולות הקדושה. הטקסט המקורי שרד על לוחות חרס, וכל פסוק שנשתבר נסגר כאן בקריאה.