סאפפו — נראה לי שווה לאלים

סאפפו חיה באי לסבוס במאה השביעית לפני הספירה, וניהלה — כפי שמשערים — אקדמיה של נשים צעירות. את שירתה כתבה לבחירותיה, ושירת האהבה שלה — שמופנית כולה לנשים — היא אחד הטקסטים האירוטיים העזים ביותר של העולם העתיק. רק פרגמנטים שרדו, ורק בזכות מצטטים מאוחרים יותר.

התמונה: סאפפו רואה את האישה שהיא אוהבת מדברת עם גבר. הגבר עצמו לא חשוב — הוא רק מוכיח שהאישה נוכחת בעולם בלעדיה. ובאקט הזה של ראייה, גוף סאפפו מתפרק.

נִרְאֶה לִי שָׁוֶה לָאֵלִים

הָאִישׁ הַיּוֹשֵׁב מוּלֵךְ

מַקְשִׁיב, בְּעֵרְבּוּל, לְקוֹלֵךְ

הָעָרֵב — וּלְצְחוֹקֵךְ הַמְּפַתֶּה.

אַתְּ — שֶׁבַּעֲבוּרֵךְ לִבִּי

מְפַרְפֵּר בְּחָזִי —

כְּשֶׁאֲנִי רוֹאָה אוֹתָךְ, לְרֶגַע,

אֵין לִי קוֹל לְדַבֵּר.

הַלָּשׁוֹן נִשְׁבֶּרֶת. אֵשׁ דַּקָּה

זוֹרֶמֶת מִתַּחַת לָעוֹר.

בָּעֵינַיִם — חֲשֵׁכָה.

בָּאוֹזְנַיִם — שָׁאוֹן.

הַזֵּעָה זוֹלֶגֶת. רְעָדָה

מִשְׁתַּלֶּטֶת עָלַי כֻּלִּי.

יְרֻקָּה אֲנִי כְּקַשׁ

וּלְמֵתָה כִּמְעַט אֲנִי דּוֹמָה.