אדם וחוה

אפרים משה ליליין נולד ב-1874 בגליציה (אוקראינה של היום) למשפחה יהודית עניה. הוא למד אמנות בקרקוב ובמינכן, ובשלב מסוים נמשך אל התנועה הציונית של תיאודור הרצל. ב-1902 הוא היה בין מייצביה של ההסתדרות הציונית הראשונה. הוא עיצב את הסמלים הציוניים הראשונים, את הספר "Lieder des Ghetto" (שירי הגטו) ב-1903, וב-1906 הצטרף לאחת המשלחות הראשונות של אנשי תרבות לארץ.

מה שהפתיע במעשיו הוא הסגנון: יוגנדשטיל וינאי, אותו זרם של קלימט. ליליין צייר בקווים של אר נובו, עם דגמים דקורטיביים, ועם נטייה ברורה לעירום — דבר שנחשב לבלתי-מקובל באמנות יהודית מסורתית. הוא צייר את אסתר, רחל, יהודית, וחוה — כולן בעירום מלא או חלקי, בנופים מרהיבים, עם פרחים וכוכבים.

הציור של אדם וחוה מ-1923 הוא דוגמה מובהקת. הוא לא צייר אותם כצמד מבוייש שמכוסה בעלי תאנה. הוא צייר אותם כפגאנים — חיים, צעירים, יפים, גאים. הסגנון הוא ויאני אבסולוטי, אבל הנושא הוא תנ״כי. ליליין היה הציוני הראשון שאמר: עברית יכולה להיות ארוטית. תרבות יהודית יכולה לכלול גוף.

ליליין מת ב-1925, צעיר מדי, לפני שהפרויקט שלו הספיק להוות זרם שלם באמנות העברית. רוב מי שבאו אחריו (רובין, גוטמן, ארדון) חזרו לסגנון יותר מצומצם. אבל הוא הותיר את העדות: שאמנם זה היה אפשרי.