סאפפו

שארל מנגין הציג את ״סאפפו״ שלו בסלון הפריזאי של 1877. הוא היה בן 24, והציור היה ההופעה הראשונה שלו במסגרת הרשמית של האמנות הצרפתית. הוא ממשיך לקריירה של עיסוקים אחרים ולא הותיר חותם מיוחד — מלבד הציור הזה, שהגיע למנצ׳סטר ועדיין מוצג שם כיום.

מי סאפפו? המשוררת של האי לסבוס, שחיה בערך בין 630 ל-570 לפני הספירה. היא אחת משני המשוררים הליריים הקלאסיים הגדולים של יוון (הראשון: פינדרוס). רק פרגמנטים משירתה שרדו, אבל מהם ברור שהיא כתבה שירי אהבה — רובם ככל הנראה לנשים צעירות שנעו סביב בית הספר שלה.

מנגין לא צייר אותה במלוא כבודה. הוא צייר את הגרסה ההלניסטית של האגדה עליה — המסורת שקובעת שהתאבדה מקפיצה מהצוק הלוואקדי בגלל אהבה לגבר בשם פאון, ספן שסירב לה. זו מסורת שהומצאה מאות שנים אחרי מותה, בקומדיה אתונאית שלעגה לה. במאה ה-19 עדיין היה מקובל להניח שכל שירת האהבה של סאפפו הייתה מיועדת לגברים. זה היה נוח יותר.

הציור הזה הוא יפה, אבל הוא הוא בעצם מסמך של מה שתרבות אחת לא יכלה לראות. סאפפו חצי-עירומה, לירה בידה, מביטה אל ים טרגי. ההומואיזם של שירתה נמחק. מה שנותר הוא אישה בפאתוס רומנטי. רק במאה ה-20 התחילה ההחזרה. היום, מרבית מי שקוראים את הפרגמנטים שלה שוב קוראים אותם נכון.