הנשיקה

רודן קיבל הזמנה ב-1880 מהמדינה הצרפתית — לפסל שער ברונזה עבור מוזיאון חדש בפריז. הוא בחר בנושא ״שערי הגיהינום״ מהקומדיה האלוהית של דנטה. הפרויקט הפך לעיסוק חייו — כמעט ארבעים שנה עבד עליו, ועד מותו ב-1917 לא השלים אותו.

בתוך השער העצום, בין מאות הדמויות, הופיעה פיסה קטנה: פאולו ופרנצ׳סקה. בקאנטו החמישי של ה״תופת״ דנטה נתקל בזוג הנאהבים שניאפו בחיים והורשעו לצונמי בסערת הרוח של החוג השני של הגיהינום. הם נשיקה אחת לפני שבעלה של פרנצ׳סקה פוצץ אותם. דנטה אהב אותם.

רודן גילה בשלב מסוים שהרגע הזה — הנשיקה שלהם לפני המוות — חזק מדי מכדי להישאר פיסה של שער. הוא הוציא אותו החוצה ב-1886, הגדיל אותו לסולם אדם, וחצב אותו בשיש לבן. הפסל הפך לפופולרי עד שרודן היה צריך לחצוב כמה עותקים. היום הגרסה המקורית תלויה במוזיאון רודן בפריז, אחרות בטייט, במטרופוליטן, במוזיאונים ברחבי העולם.

המורכבות: דנטה דן אותם. רודן העלה אותם. הפסל לא מציג חטא. הוא מציג את הרגע שבו שני אנשים מחליטים שהם מעדיפים את הנצח של הנשיקה על פני ההצלה.