חומות

נתחיל מן הזיהוי הבסיסי: החומה היא בריאה. היא לא בעיה לפתור. היא לא חולשה להעלים. היא הרבה פעמים הדבר הבריא ביותר אצל בן/ת אדם.

אדם בריא בנה חומות מסיבות אמיתיות: כדי לסנן מי שלא מתאים. כדי להגן על עצמו אחרי פגיעה קודמת. כדי לתת זמן ליחס שיתפתח. כדי שלא להעניק את עצמו בחינם. החומה היא ביטוי של ערך עצמי — וביטוי של חכמה. אנשים ללא חומות הם בדרך כלל אנשים פגועים שהפסיקו להגן על עצמם, או אנשים מאוד צעירים. בני זוג בריאים נמשכים לבני זוג עם חומות.

הפיתוי האמיתי לא מבקש לסלק את החומה. הוא מבקש להיות הסיבה שבעטיה האדם השני בוחר לפתוח אותה. ההבדל בין לפרוץ לבין להיפתח עבורו הוא הבדל מהותי, וכל מה שטוב במין הולך דרכו.

חומה ראשונה — חומת זרים. הבסיסית ביותר. אדם זר ניגש אלייך ברחוב — אוטומטית עולה הגנה. זוהי חומה בריאה, רחבה, מאחורי ימים של אבולוציה. היא נופלת מהר אצל אנשים שיוצרים אמון מהיר (חיוך, מרחק נכון, שיחת חולין רגילה) ונשארת אצל אנשים שלא יוצרים. תפקיד החומה הזו: סינון.

חומה שנייה — חומת היסטוריה. אדם שעבר טראומה רומנטית. שבגדו בו. שכאב. שהשפיל. החומה הזו אינה כלפיך — היא כלפי הקטגוריה "שותפ/ה רומנטי/ת". היא נראית מבחוץ כמו "היא קרירה" או "הוא לא מתחייב". באמת היא: אדם שמגן על עצמו, ובצדק. תפקיד החומה: זמן.

חומה שלישית — חומת זהות. אדם שגדל בתרבות שאוסרת מין מחוץ לנישואין. שלמד שגוף הוא עניין של בושה. שאמרו לו שתשוקה זה משהו לא נכון. החומה הזו בנויה מאמונות, לא מהגנות זמניות. היא דורשת לא רק זמן — אלא דיבור, חשיפה, וחשיבה משותפת. תפקיד החומה: שמירה על זהות.

חומה רביעית — חומת הגוף. אדם שלא אוהב את הגוף שלו. אישה שמרגישה "שמנה". גבר שמרגיש "לא חזק מספיק". אנשים אחרי לידה, אחרי גיל, אחרי מחלה. החומה הזו לא בנויה כלפי האחר — היא בנויה כלפי המראה במראה. תפקיד החומה: הגנה על האני העצמי.

הסימנים שכל אחת מהחומות שולחת הם שונים, אבל יש מאפיין משותף: התקרבות גופנית. החומה היא תופעה פיזית גם — וגם נפשית.

בני אדם בלי חומה ממולכם משאירים מרחק של פחות ממטר, יוצרים קשר עין שמתעכב, מסתובבים ישירות מולכם. החומה הראשונה (זרים) מסומנת בריחוק פיזי — אדם זה שעדיין לא מכיר אתכם ייתן לעצמו 1.5 מטר. נופלת מהר עם שיחה.

החומה השנייה (היסטוריה) מסומנת באופן שונה: אנשים מסוגלים להיות קרובים גופנית, אבל "נסוגים" ברגע שהשיחה הופכת אינטימית. הם יודעים את משחק הפלרטוט — ויודעים גם להיעצר. תקבלו צחוק, מבט ארוך, ואז משהו שמשתבש. הם לא יודעים שהם עושים את זה. רגישות לכך היא קרבה אמיתית.

החומה השלישית (זהות) מסומנת כפילות: אישה שמדברת על מין באופן פתוח אבל לא מכניסה אתכם הביתה. גבר שאומר "אני בעניין" אבל מתחמק מקרבה ממש. הם רוצים — והם פוחדים. החומה הזו דורשת דיבור עליה. לא בהתחלה — אבל ברגע מסוים.

החומה הרביעית (הגוף) מסומנת בהימנעות מאור — מנורות מכבים, וילון נסגר, אישה לא מסירה חולצה. תופעה חמורה אצל נשים אחרי הריון או אצל גברים בני 50+. הקריאה הנכונה לא להתעלם מהחומה — אלא לשבחו של גופו של הנו"לזכ או הנמצא. אבל לא בריאליזם זול ("את כל-כך יפה!"). בכבוד אמיתי.

הטעות הנפוצה ביותר היא לזהות חומה ולפעול עליה ישירות. "אני יודע שיש לך פחד מ-X. בואי נדבר על זה עכשיו." זוהי הסתערות, גם אם מתוך כוונה טובה. החומה לא נופלת — היא מתעבה. הטיפול בחומה האחרת חייב להגיע מהאחר/ת.

הזמנה היא דבר אחר. הזמנה לא נוגעת בחומה — היא יוצרת מצב שבו האחר/ת אולי בוחר/ת להפיל אותה. אישה שמרגישה לא בטוחה בגופה — תזמין אותה למצב של בטיחות (אור רך, מסעוד גב מעל בגדים, "אין לאן ללכת"). אם תרגיש בטוחה — תפיל את החומה לבד. אם לא — היא לא הייתה אמורה ליפול היום.

הזמנה דורשת מכם פסיביות אקטיבית. אתם יוצרים את הסביבה. אתם לא דוחפים. הזמן עובד עליכם, לא נגדכם. וזה הניגוד המוחלט של מה שמרבית הסרטים מציגים.

יש חומות שלא צריכות להיפתח. אדם שאומר "לא" — בכוונה ובדיבור — לא בונה לכם משחק שתשברו. אם אדם אומר "אני לא מוכנ/ה לזה", התשובה היחידה היא "הבנתי" וצעד אחורה. כל פעולה אחרת היא לא פיתוי — היא לחץ. ולחץ הוא ההיפך של מה שאנחנו עושים פה.

יש גם חומות אנונימיות שלא נפלות אף פעם — ובסדר. אדם בתוך מערכת יחסים מחויבת. אדם בתחילת התאוששות מטראומה. אדם שלא מעוניין בכלל. הקריאה של החומה כוללת גם את הקריאה הזו: זה לא ייפתח, ואני מכבד את זה. ולעיתים זה הקרבה הגבוהה ביותר שאפשר להראות — לסגת ולא לחזור.