סָאוּדָדֶה

סאודדה היא הרגש שאתה חש כשאתה זוכר מקום, אדם, או תקופה שהיו טובים — ואינם עוד. היא לא בכי. היא לא חרטה. היא קרובה ל"געגוע" העברי, אבל יש לה מרכיב שאין לעברית: הנאה מהזיכרון. אתה מתגעגע לסבתא שמתה — וזה נעים. אתה מתגעגע לקיבוץ של ילדותך — והגעגוע הוא חלק מהאני שלך עכשיו.

הפסיכולוג הפורטוגזי פדרו רודריגז כתב שהסאודדה דורשת זמן. לא ניתן להרגיש סאודדה לדבר שהיה לפני שלושה ימים. צריך מספיק מרחק כדי שהזיכרון יתעבה לאיכות עצמאית — נפרדת מהדבר עצמו. זוהי הנאה ממעין רוח רפאים.

הפזמון הפורטוגזי המסורתי, ה-Fado, נבנה כולו סביב הסאודדה. שירים על אובדן שאינם עצובים — אלא יפים. רגעים בחיים שהיו ולא יחזרו, ולכן זוהרים בעוצמה רבה יותר.