חמדה · תשוקה · חשק · תאווה

חֶמְדָה — תשוקה ארוכת טווח, רגשית, מלווה בהוקרה. מי שחומד דבר רואה אותו, מעריך אותו, רוצה אותו לאורך זמן. השפה המקראית: "אִשְׁתְּךָ הַחֲמוּדָה". מתאר אהבה רכה, מתמדת, של מי שמכיר את האחר/ת ובחר/ה.

תְּשׁוּקָה — דחף פיזי שמתחיל בגוף. השורש שו"ק קשור ל"להשתוקק", "להריח", "לחפש בעקבות". במקרא: "וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ" (בראשית ג׳, ט״ז) — תשוקה היא מה שמושך את האישה אל בעלה, מה שדוחף את הגוף קדימה. היא ממוקדת, ממוקמת, מיידית.

חֵשֶׁק — רצון מיידי, יחסית קל, ללא משקל מטאפיזי. "בחשק רב" — בנכונות, בהתלהבות. החשק עובר. הוא של הרגע. אם תאמר לאישה "יש לי חשק אלייך" אתה אומר משהו אחר לחלוטין מ"יש לי תשוקה אלייך" — הראשון יותר מובן ככיף, השני כדחק.

תַּאֲוָה — דחף יצרי, לעיתים קרובות בקונוטציה שלילית. "תאוות בשרים", "תאוות הכסף". התאווה היא לא בחירה — היא משתלטת. היא המילה המקראית הקרובה ביותר ל"חשק עיוור". לכן היא משמשת בהקשרים שצריך לרסן: תאוות הזימה, תאוות הסבל.